רש"י על מנחות ק״ה

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על מנחות ק״ד ע״ב:כ״א רש"י על מנחות ק״ו ע״א:ב׳ »

1 תְּחִלָּה.

2 ״מִן הַצֹּאן״ – יָבִיא כֶּבֶשׂ, הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה.

3 ״מִן הָעוֹף״ – יָבִיא תּוֹרִים, הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה.

4 אַלְּמָה תְּנַן: הֲרֵי עָלַי עוֹלָה – יָבִיא כֶּבֶשׂ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: תּוֹר אוֹ בֶּן יוֹנָה, וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה.

5 אֶלָּא מַאי מְיוּחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת? דְּלֵית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי.

6 וְהָא תָּנָא הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אֵיזֶהוּ מִנְחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת, דְּלֵית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי? זוֹ שֶׁפָּתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה.

7 פְּשִׁיטָא, מִנְחַת הַסּוֹלֶת קָאָמַר, סִימָנָא בְּעָלְמָא.

8 ״מִנְחָה״, ״מִין הַמִּנְחָה״ וְכוּ׳. בָּעֵי רַב פָּפָּא: ״מִינֵי מִנְחָה״ מַהוּ?

9 כֵּיוָן דְּאָמַר ״מִינֵי״, תַּרְתֵּי קָאָמַר, וּמַאי ״מִנְחָה״? דְּכוּלַּהּ מְנָחוֹת נָמֵי ״מִנְחָה״ מִיקַּרְיָין, דִּכְתִיב ״וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה״.

10 אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּאָמַר ״מִנְחָה״, חֲדָא מִנְחָה קָאָמַר, וּמַאי ״מִינֵי מִנְחָה״? הָכִי קָאָמַר: ״מִמִּינֵי מִנְחָה חֲדָא מִנְחָה עֲלַי״.

11 תָּא שְׁמַע: ״מִנְחָה״ ״מִין מִנְחָה״ – יָבִיא אַחַת, הָא ״מִינֵי מִנְחָה״ – שְׁתַּיִם.

12 אֵימָא סֵיפָא: ״מְנָחוֹת״, ״מִין מְנָחוֹת״ – יָבִיא שְׁתַּיִם, הָא ״מִינֵי מִנְחָה״ – חֲדָא. אֶלָּא, מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.

13 תָּא שְׁמַע: ״מִין מְנָחוֹת עָלַי״ – יָבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִמִּין אֶחָד, הָא ״מִמִּינֵי מִנְחָה״ – חֲדָא.

14 דִּלְמָא: הָא ״מִינֵי מִנְחָה״ – מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין.

15 וְהָא לָא תָּנֵי הָכִי, ״מִין מְנָחוֹת עָלַי״ – מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִמִּין אֶחָד, ״מִינֵי מְנָחוֹת עָלַי״ – מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין, הָא ״מִינֵי מִנְחָה״ – חֲדָא.

16 דִּלְמָא הָא מַנִּי, רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא, וּמַאי ״מִינֵי מִנְחָה״? מִנְחָה דְּאִית בַּהּ תְּרֵי מִינֵי.

17 אֲבָל רַבָּנַן דְּאָמְרִי, מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין – לֹא יָבִיא, מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין.

18 ״פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא חֲמִשְׁתָּן. מַאן תַּנָּא?

19 אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאִי רַבִּי שִׁמְעוֹן – כֵּיוָן דְּאָמַר מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא.

20 אִי נָמֵי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר כׇּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת עֶשֶׂר, אִיכָּא לְסַפּוֹקַהּ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה מְנָחוֹת.

21 אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: מַיְיתֵי וּמַתְנֵי.

22 דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לַמׇּחֳרָת מֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְלוּגּוֹ

23 עִמּוֹ, וְאוֹמֵר: אִם מְצוֹרָע הוּא – זֶהוּ אֲשָׁמוֹ וְזֶה לוּגּוֹ, וְאִם לָאו – אָשָׁם זֶה יְהֵא שַׁלְמֵי נְדָבָה.

24 וְאוֹתוֹ אָשָׁם טָעוּן שְׁחִיטָה בַּצָּפוֹן, וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת, וּסְמִיכָה, וּנְסָכִים, וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק, וְנֶאֱכָל לְזִכְרֵי כְהוּנָּה לְיוֹם וָלַיְלָה.

25 וְאַף עַל גַּב דְּקָא מְפָרֵיק מָר בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים.

26 אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַיְיתֵי וּמַתְנֵי לְכַתְּחִילָּה – לְתַקּוֹנֵי גַּבְרָא, אֲבָל בְּעָלְמָא – דִּיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִילָּה לָא.

27 הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי שְׁלָמִים, דְּקָא מְמַעֵט בַּאֲכִילָתָן, דְּהָווּ לְהוּ קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל, אֲבָל מְנָחוֹת – אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה.

28 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא, הָא קָא מַיְיתֵי עִשָּׂרוֹן אֶחָד מִשְּׁנֵי עִשָּׂרוֹן, וְלוֹג אֶחָד מִשְּׁנֵי לוּגִּין!

29 שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: אִם הֵבִיא עִשָּׂרוֹן אֶחָד מִשְּׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת, וְלוֹג אֶחָד מִשְּׁנֵי לוּגִּין – יָצָא.

30 וּמִיקְמָץ הֵיכִי קָמַץ? דְּמַתְנֵי וְאָמַר: אִי חַלּוֹת לְחוֹדַיְיהוּ, וּרְקִיקִין לְחוֹדַיְיהוּ אֲמַרִי – דְּקָא קָמֵיצְנָא מֵחַלּוֹת לֶיהֱוֵי אַחַלּוֹת, דְּקָא קָמֵיצְנָא מֵרְקִיקִין לֶיהֱוֵי אַרְקִיקִין. אִי מֶחֱצָה רְקִיקִין וּמֶחֱצָה חַלּוֹת אֲמַרִי – דְּקָא קָמֵיצְנָא מֵחַלּוֹת לֶיהֱוֵי אַמֶּחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין, וּדְקָא קָמֵיצְנָא מֵרְקִיקִין לִיהְווֹ אַמֶּחֱצָה רְקִיקִין וּמֶחֱצָה חַלּוֹת.

31 וְהָא בָּעֵי מִיקְמָץ חַד קוֹמֶץ מֵחַלּוֹת

פירוש רש"י על מנחות ק״ה

1 מן הצאן יביא כבש - אמר הרי עלי עולה מן הצאן יביא כבש ולא עז הואיל ופתח בו וכו':

2 דלית ליה שם לווי - שנקראת מנחה סתם דשאר מנחות יש להם שם לווי מנחת מחבת ומנחת מרחשת ומנחת מאפה:

3 איזו היא מנחה דקרי לה ר' יהודה מיוחדת - משום דלית ליה שם לווי זה שפתח בה הכתוב תחלה והיינו מנחת סלת:

4 פשיטא דמנחת סלת קאמר - ר' יהודה דהא בהדיא קתני לה:

5 סימנא בעלמא - לגירסא שלא תטעה ותשכח איזו מנחה קאמר ר' יהודה דיביא סימן זה יהא בידך זו שפתח בה הכתוב תחלה:

6 וזאת תורת המנחה - בצו את אהרן ואכולהו מנחות קאי:

7 ת"ש - ממתני':

8 מנחה מין המנחה - פירשתי לעיל:

9 יביא אחת - משום דמין חד משמע ומנחה נמי חדא משמע:

10 הא מיני מנחה שתים - יביא שתים:

11 ממין אחד - דמוקים לתרוייהו לישני:

12 דלמא הא מיני מנחה יביא שתי מנחות משתי מינין - דמיני מנחה משמע תרין ומנחה נמי משמע תרין כדאמר לעיל וזאת תורת המנחה:

13 ודילמא - הא דדייקינן מינה הא מיני מנחה חדא ר' שמעון היא דלדידיה איכא לקיומי תרוייהו לישני שני מינין במנחה אחת אבל לרבנן דלית להו מנחה משני מינים לעולם חדא מנחה ממין אחד לא מייתי:

14 מאן תנא - דלא מספקא ליה אלא בחמשה מנחות:

15 כיון דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא - ולאו דוקא קאמר דה"ה לתשע חלות וחד רקיק או לתשעה רקיקין וחדא חלה:

16 אי נמי סבר לה כרבי יהודה דאמר - בפרק ואלו מנחות לעיל מנחות עו. כל המנחות באות עשר עשר:

17 איכא לספוקי להאי בארבע עשרה מנחות - סלת ומחבת ומרחשת הרי ג' ומנחת מאפה איכא אחד עשר ספיקות דלמא כולה חלות נדר ושמא תשעה חלות וחד רקיק ושמא שמנה חלות ושני רקיקין וכן גרועי לחלות ואסופי לרקיקין עד שמא כולה רקיקין הוי י"א:

18 מייתי - שתי מנחות חדא של עשר חלות וחדא של עשר רקיקין ואומר אם כולה חלות או כולה רקיקין נדרתי אותה שנדרתי תהא לנדרי והאחרת תהא נדבה ואם מחצה של חלות ורקיקין נדרתי יצטרפו חלות מזו לפי מה שנדרתי ורקיקין מזו לפי מה שנדרתי לנדרי והאחרת תהא נדבה:

19 למחרת מביא אשמו ולוגו עמו - בתוספת' דנזירות קתני לה מי שהיה ספק נזיר טמא וספק טהור ספק מצורע מוחלט טמא ספק טהור אוכל בקדשים אחר ס' יום כו' רבי שמעון אומר למחרת של יום ששים מביא אשמו כו':

20 ושחיטתו בצפון - כשאר אשמות:

21 ומתן בהונות - כדין אשם מצורע:

22 וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק - כחומר שלמים:

23 ונאכל לזכרי כהונה ליום ולילה - שמא אשם הוא:

24 ואע"ג דאמר מר - בשחיטת קדשים בפרק כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות דף עו::

25 אימר דאמר ר"ש מייתי ומתני לכתחילה לתקוני גברא - כגון האי דבלאו הכי אסור למיכל בקדשים דשמא מצורע הוא:

26 אבל בעלמא - כגון התם בזבחים דמיירי באשם שנתערב בשלמים דקאמר ר"ש התם כולן יאכלו כחומר שבהן שיהו כולן נאכלין ליום ולילה כאשם וכולן טעונים סמיכה ונסכים דיעבד אין לכתחילה לא:

27 דקא ממעט באכילתן - דשמא שלמים הן וזמן אכילתן שני ימים ולילה אחד וכיון דאשם אינו נאכל אלא ליום ולילה והנותר שורף נמצא מביא קדשים לבית הפסול שלא כדין אבל מנחות הללו זמן אכילתן שוה אפילו לכתחילה נמי:

28 ולרבי שמעון דאמר מחצה חלות כו' - ומוקמא מתניתין אליביה וכגון דמייתי ומתני שיצטרפו חלות מעשרון זה לפי מה שנדר ורקיקין מעשרון זה לפי מה שנדר:

29 הא קא מייתי - השתא עשרון מזה קצת ומזה קצת וקא מערב שתי מנחות בהדי הדדי ואיהו לא נדר אלא חדא מנחה לאיתויי חד עשרון וחד לוג ומיפלגיה לחלות ורקיקים:

30 שמעינן ליה לר"ש - דאמר המביא מנחה והביא שני עשרונים ושני לוגין ואמר חציו של זה וחציו של זה לחובתי והשאר נדבה יצא ולא איתפריש לן היכא:

31 ומיקמץ היכי קמץ - לאותה מנחה שהוא מצטרף שתי מנחות למנחה אחת:

32 והא בעי מיקמיץ כו' - דאי חדא מנחה של חלות ורקיקין אמר הוי בעי איתויי חלות ורקיקין ולפותתן בכלי אחד ולקמוץ משניהם קומץ אחד:

« רש"י על מנחות ק״ד ע״ב:כ״א רש"י על מנחות ק״ו ע״א:ב׳ »